תנ"ך על הפרק - ישעיה לב - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

ישעיה לב

366 / 929
היום

הפרק

הֵ֥ן לְצֶ֖דֶק יִמְלָךְ־מֶ֑לֶךְ וּלְשָׂרִ֖ים לְמִשְׁפָּ֥ט יָשֹֽׂרוּ׃וְהָיָה־אִ֥ישׁ כְּמַֽחֲבֵא־ר֖וּחַ וְסֵ֣תֶר זָ֑רֶם כְּפַלְגֵי־מַ֣יִם בְּצָי֔וֹן כְּצֵ֥ל סֶֽלַע־כָּבֵ֖ד בְּאֶ֥רֶץ עֲיֵפָֽה׃וְלֹ֥א תִשְׁעֶ֖ינָה עֵינֵ֣י רֹאִ֑ים וְאָזְנֵ֥י שֹׁמְעִ֖ים תִּקְשַֽׁבְנָה׃וּלְבַ֥ב נִמְהָרִ֖ים יָבִ֣ין לָדָ֑עַת וּלְשׁ֣וֹן עִלְּגִ֔ים תְּמַהֵ֖ר לְדַבֵּ֥ר צָחֽוֹת׃לֹֽא־יִקָּרֵ֥א ע֛וֹד לְנָבָ֖ל נָדִ֑יב וּלְכִילַ֕י לֹ֥א יֵֽאָמֵ֖ר שֽׁוֹעַ׃כִּ֤י נָבָל֙ נְבָלָ֣ה יְדַבֵּ֔ר וְלִבּ֖וֹ יַעֲשֶׂה־אָ֑וֶן לַעֲשׂ֣וֹת חֹ֗נֶף וּלְדַבֵּ֤ר אֶל־יְהוָה֙ תּוֹעָ֔ה לְהָרִיק֙ נֶ֣פֶשׁ רָעֵ֔ב וּמַשְׁקֶ֥ה צָמֵ֖א יַחְסִֽיר׃וְכֵלַ֖י כֵּלָ֣יו רָעִ֑ים ה֚וּא זִמּ֣וֹת יָעָ֔ץ לְחַבֵּ֤לענויםעֲנִיִּים֙בְּאִמְרֵי־שֶׁ֔קֶר וּבְדַבֵּ֥ר אֶבְי֖וֹן מִשְׁפָּֽט׃וְנָדִ֖יב נְדִיב֣וֹת יָעָ֑ץ וְה֖וּא עַל־נְדִיב֥וֹת יָקֽוּם׃נָשִׁים֙ שַֽׁאֲנַנּ֔וֹת קֹ֖מְנָה שְׁמַ֣עְנָה קוֹלִ֑י בָּנוֹת֙ בֹּֽטח֔וֹת הַאְזֵ֖נָּה אִמְרָתִֽי׃יָמִים֙ עַל־שָׁנָ֔ה תִּרְגַּ֖זְנָה בֹּֽטְח֑וֹת כִּ֚י כָּלָ֣ה בָצִ֔יר אֹ֖סֶף בְּלִ֥י יָבֽוֹא׃חִרְדוּ֙ שַֽׁאֲנַנּ֔וֹת רְגָ֖זָה בֹּֽטְח֑וֹת פְּשֹׁ֣טָֽה וְעֹ֔רָה וַחֲג֖וֹרָה עַל־חֲלָצָֽיִם׃עַל־שָׁדַ֖יִם סֹֽפְדִ֑ים עַל־שְׂדֵי־חֶ֕מֶד עַל־גֶּ֖פֶן פֹּרִיָּֽה׃עַ֚ל אַדְמַ֣ת עַמִּ֔י ק֥וֹץ שָׁמִ֖יר תַּֽעֲלֶ֑ה כִּ֚י עַל־כָּל־בָּתֵּ֣י מָשׂ֔וֹשׂ קִרְיָ֖ה עַלִּיזָֽה׃כִּֽי־אַרְמ֣וֹן נֻטָּ֔שׁ הֲמ֥וֹן עִ֖יר עֻזָּ֑ב עֹ֣פֶל וָבַ֜חַן הָיָ֨ה בְעַ֤ד מְעָרוֹת֙ עַד־עוֹלָ֔ם מְשׂ֥וֹשׂ פְּרָאִ֖ים מִרְעֵ֥ה עֲדָרִֽים׃עַד־יֵ֨עָרֶ֥ה עָלֵ֛ינוּ ר֖וּחַ מִמָּר֑וֹם וְהָיָ֤ה מִדְבָּר֙ לַכַּרְמֶ֔לוכרמלוְהַכַּרְמֶ֖ללַיַּ֥עַר יֵחָשֵֽׁב׃וְשָׁכַ֥ן בַּמִּדְבָּ֖ר מִשְׁפָּ֑ט וּצְדָקָ֖ה בַּכַּרְמֶ֥ל תֵּשֵֽׁב׃וְהָיָ֛ה מַעֲשֵׂ֥ה הַצְּדָקָ֖ה שָׁל֑וֹם וַֽעֲבֹדַת֙ הַצְּדָקָ֔ה הַשְׁקֵ֥ט וָבֶ֖טַח עַד־עוֹלָֽם׃וְיָשַׁ֥ב עַמִּ֖י בִּנְוֵ֣ה שָׁל֑וֹם וּֽבְמִשְׁכְּנוֹת֙ מִבְטַחִ֔ים וּבִמְנוּחֹ֖ת שַׁאֲנַנּֽוֹת׃וּבָרַ֖ד בְּרֶ֣דֶת הַיָּ֑עַר וּבַשִּׁפְלָ֖ה תִּשְׁפַּ֥ל הָעִֽיר׃אַשְׁרֵיכֶ֕ם זֹרְעֵ֖י עַל־כָּל־מָ֑יִם מְשַׁלְּחֵ֥י רֶֽגֶל־הַשּׁ֖וֹר וְהַחֲמֽוֹר׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
הן לצדק ימלוך מלך. יש מי שפירש דהכונה כי עד עתה היו סוברים דהמלך הוא להלחם באויבים ולשמור עמו והן עתה אשר נתפרסם ונודע באמת בתלתא כחדא ישראל עשרת השבטים ומלכם אשר כרכרו להנצל מסנחריב ובטחו על מצרים וכל יגיעם להבל ונפלו ביד סנחריב. וחזקיהו המלך בטח בה' וניצול. וסנחריב בגאותו שחקים סבר כי בכחו ותבונתו עשה חיל לכבוש את כל העולם היה למס. וא"כ נתגלה כי המלך אינו מועיל כלל. אמור מעתה הן לצדק ימלוך מלך דהמלך אינו להלחם וכל אשר ה' חפץ עשה. ונמצא דהמלך הוא דוקא לשפוט צדק והיינו דקאמר הן לצדק ימלוך מלך. ולפי מ"ש גורי האר"י זצ"ל דמלכי ישראל כלם אחוזים במלכותא קדישא. אתי שפיר הן לצד"ק שהוא השכינה ימלוך מלך: וכלי כליו רעים וכו'. שמעתי משם הרב מהר"ר אליהו הכהן ז"ל בעל שבט מוסר דרך הלציי הלא תראה כי ישאל איש מעם רעהו השאילני חפץ פ' אם הוא כילי יאמר ימחול שהכלי קרוב לישבר או חסר או ישן נושן וכיוצא וז"ש וכילי כליו רעים אומר שכליו הם שבורים ורעים כדי שלא להשאילם. ואפשר לפרש דהכונה וכילי כליו רעים לבושי נפשו כליו רעים קרועים וגרועים כי לא עשה מצות משום דררא דממונא. ואם עשה איזה פעם לא מלבו רק מפני הבושה ולכן כלי נפשו רעים: הוא זמות יעץ לחבל עניים באמרי שקר. כי יאמר מאן לימא לן דהם מהוגנים. ודבריו לעו והם אמרי שקר שאם יעשה צדקה להרבה עניים ודאי איכא בינייהו מהוגנים. ובדבר אביון משפט דשונא מתנות יחיה ואם כן כשאינו נותן לו לעני חיים הוא נותן לו. והוא שקר דגם העני מהנה לנותן ובזה אין כאן לתא דשונא מתנות. וכלפי לייא העשיר יעץ להנצל מלתת לשאינם מהוגנים לתת להרבה עניים וז"ש נדיבות יעץ נדיבות רבות. גם ליכא משום ושונא מתנות יחיה כי על ידי הצדקה קם בתחיית המתים כמשז"ל ונמצא העשיר נהנה ע"י הצדקה וז"ש והוא על נדיבות יקום בת"ה ואין לך הנאה גדולה מזו. ובאופן אחר אפשר ונקדים מאי דאיפליגו המפרשים דאם עשיר א' נותן לחכם א' שילמוד לשמה והחכם לומד שלא לשמה דהראשונים ס"ל דכל שהנותן כונתו לשמים הקב"ה קובע לו שכר כאלו החכם לומד לשמה ובוחן לבות אלהים. והרב מהר"ש פרימו ז"ל חלק עליהם דכיון דהמקור משחת והחכם לומד שלא לשמה העשיר הפסיד ומזלו גרם. וכזאת וכזאת נחלקו באשת חכם דהיא עושה השתדלות ומשרתת לבעלה כדי שילמוד כדת מה לעשות ובעלה אינו לומד לשמה דהראשונים ס"ל דהאשה לא הפסידה דכונתה לשמים ואם בעלה לומד שלא לשמה לגרמיה הוא דעבד והיא נוטלת מחצית שכר תורה לשמה. והרב מהר"ש פרימו ז"ל פליג עלייהו דזאת האשה מזלה גרם ואין לה חלק בתורה כלל. ואני בעניי פירשתי דר' יצחק דאמר פ"ק דבתרא דרודף צדקה הקב"ה ממציא לו מעות לעשות צדקה ס"ל כסברת הראשונים דאם כונתו לש"ש אף דאינם מהוגנים בא בשכרו. ורב נחמן בר יצחק דאמר ממציא לו אנשים מהוגנים סבר כהרב מהר"ש פרימו ז"ל והיינו קראין. וכלי כליו רעים כלומר צורתו ותכונתו וסגנון אבריו ושרטוטיו רעים מורים אכזריות וכליות וקוצר רוח נדיבה וז"ש וכלי כליו רעים ניכר במהותו צורה שכלה קצ"ף ותכונתו הרעה מצרפה למעשה ע"ד שפירשו הכרת פניהם ענתה בם לא כיחדו. זמות יעץ לחבל עניים באמרי שקר לומר שאינם מהוגנים ובדבר אביון משפט שאינו רוצה לאבד מעותיו. אך נדיב נדיבות יעץ שהעיקר תלוי בכונת הנותן והראיה הוא והוא על נדיבות יקום דהכתוב הבטיחו רודף צדקה ימצא צדקה שממציא לו מעות לעשות צדקה וז"ש והוא על נדיבות יקום הקב"ה הבטיחו דימציא לו מעות לעשות צדקה דהכל תלוי בכונתו וכן נשים שאננות קומנה קימה יש לכם דכיון שהן מכוונות שילמדו בעליהן כדת הגם שילמדו שלא לשמה בנות בוטחות שלא הפסידו שכרן., ] והיה מעשה הצדקה שלום. אפשר דרמז דעל ידי הצדקה מיחד קבה"ו וז"ש והי"ה מעשה הצדקה צירוף והי"ה כמ"ש ז"ל. שלום הוא יסוד דההוא צדיקא בשביעאה אחיד כמ"ש בזהר הקדוש. ועבודת הצדקה השקט ובטח דאין עבירה מכבה צדקה כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל ועל ידי הצדקה תבא הגאולה במהרה בימינו כמש"ה שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי וכו' והיינו דקאמר וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים: אשריכם זורעי על כל מים וכו'. אפשר במשז"ל אם בקשת לעשות צדקה עשה אותה עם עמלי תורה וכו' וזה רמז אשריכם זורעי כמש"ה זרעו לצדקה שעושים צדקה עם הת"ח וז"ש על כל מים אין מים אלא תורה. ובזה מבטלים גזרות רעות וזהו משלחי רגל השור והחמור הסט"א:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך